החלטה בתיק רע"א 4943/05

1.       בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' גל), בגדרה ניתנו נגד המבקשת צווים זמניים האוסרים עליה להפר פטנט שבבעלות המשיבה. עניינו של הפטנט הנדון בהתקן תאורה עבור מערכות לסריקה אופטית של מעגלים חשמליים מודפסים, אשר נועד לשפר את יכולתן של מערכות אלה לאתר תקלות במעגלים החשמליים הנבדקים (להלן - הפטנט).

2.       לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה, כי דינה להידחות. טענתה המרכזית של המבקשת הינה, כי בית משפט קמא התפרק משיקול דעתו באמצו את מסקנותיו של היועץ המדעי שמינה מכוח סעיף 189 לחוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 (להלן - חוק הפטנטים) ככתבן וכלשונן. הסעיף הנזכר קובע כי "בהליכים לפי חוק זה רשאי בית המשפט למנות לו יועץ מדעי אשר יסייע לו בגביית הראיות וייעץ לו, אך לא ייטול חלק במתן פסק הדין". אין לקבל את עמדת המבקשת, המייחסת ליועץ המדעי תפקיד טכני גרידא של סיוע בגביית הראיות. גישתה מתמקדת ברישת הסעיף אך מתעלמת מהמשכו, לפיו היועץ המדעי אמור גם לייעץ לבית המשפט. מכך שהדיבור "ייעץ לו" אינו מוגבל, לפי לשון הסעיף, לתחום גביית הראיות, ניתן להסיק כי הייעוץ יכול לעסוק גם בשאלות המהותיות העומדות על הפרק. פרשנות זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של סעיף 189, לספק לשופט כלי עזר בעת ההכרעה בנושאים מקצועיים מורכבים המתעוררים בגדר התובענה, אשר נדרשת מומחיות מיוחדת לשם הבנתם וליבונם (ראו, ע' פרידמן פטנטים: דין, פסיקה ומשפט משווה (תשס"א) 812-807). סיפת הסעיף כוללת, אמנם, איסור בדבר השתתפות ישירה של היועץ בתהליך קבלת ההחלטה השיפוטית, על מנת להדגיש כי סמכות זו מסורה בידי בית המשפט בלבד. ברם, סייג זה נוגע למצב דברים מתוחם ומוגדר, ואין משמעו כי בית המשפט מנוע מלסמוך את החלטתו על חוות דעת היועץ. הדרך בה פעל בית המשפט המחוזי בענייננו, כאשר בחר לייחס משקל נכבד ביותר לדו"ח שנכתב על ידי היועץ המדעי, היא לגיטימית. זאת, במיוחד מאחר שעסקינן בהליך ביניים, שמעצם טיבו כולל דיון ברמה לכאורית בלבד ואשר אין לרדת במסגרתו, ככלל, לעומקם של נושאים מקצועיים סבוכים (רע"א 9083/01 בריח נ' אבגנים, פ"ד נז(2) 289, 295; רע"א 11964/04 צפי פרופיל חן 1983 בע"מ נ' אזולאי (לא פורסם), פסקה 5). לאור קריאת החומר לא מצאתי יסוד להנחה, כי לא הופעל על ידי בית המשפט שיקול דעת עצמאי בטרם אימץ את עמדת היועץ. החלטתו מנומקת ויסודית והיא כוללת דיון מקיף בסוגיות השנויות במחלוקת. אי לכך, לא נפל פגם בדרך קבלת ההכרעה השיפוטית.

3.       אף לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי יש מקום לשנות מן ההחלטה נשוא הבקשה. לשיטתה של המבקשת, הנתונים שהוצגו בפני בית משפט קמא חייבים היו להובילו למסקנה, כי קיים הבדל מהותי בין המוצר המשווק על ידה (להלן - המוצר המתחרה) לבין אמצאתה של המשיבה, המוציאו מגדר התחום המוגן על ידי הפטנט. אין חולק כי בתאורה המופעלת במוצר המתחרה לשם סריקת המעגלים החשמליים ישנם חורים, בעוד שהפטנט נועד ליצור תאורה שתכסה באופן רציף ככל האפשר את המשטח הנבדק. יחד עם זאת, היועץ סבר כי התנהגות האור במוצר המתחרה זהה לזו המושגת על ידי הפטנט, כך שההבדל האמור אינו משמעותי לעניין הפרת הפטנט. המבקשת מתנגדת לקביעה זו. לטענתה, הפטנט שבבעלות המשיבה הינו "פטנט קומבינציה", שהחידוש הטמון בו הוא השילוב בין מספר רכיבים שהיו ידועים עוד קודם לכן, וכי לב ליבו הוא יצירת הכיסוי הרציף. מטעם זה, לדידה, הוא מעניק הגנה אך לאמצאה המביאה לאותה התוצאה במדויק. עוד קובלת המבקשת על כך שהיועץ קבע ממצאים בשאלת התנהגות האור ועל כך שאלו אומצו על ידי בית המשפט, וכל זאת מבלי שמי מבעלי הדין התייחס אל אותה שאלה בטיעוניו, כפי שציין היועץ עצמו.

4.       אין בכוחן של טענות אלו כדי לסייע בידי המבקשת. הגם שלפי הפסיקה ראוי לנקוט זהירות פרשנית בעת הגדרת גבולותיו של פטנט על מנת לצמצם את הפגיעה בתחרות החופשית ובחופש העיסוק, אין לומר כי רק מוצר שקיימת זהות גמורה בינו לבין המוגדר בתביעות הפטנט עולה כדי הפרה שלו. לפי הוראת סעיף 49 לחוק הפטנטים, ההגנה המוענקת לבעל פטנט חלה לא רק לגבי הפרה מילולית של האמור בפטנט, אלא גם כלפי נטילת עיקרה של האמצאה המוגנת על ידו. על פי תורת האקוויוולנטים שהחילה הפסיקה בפרשה סעיף זה, שוני לא מהותי במוצר לגביו נטענת ההפרה לעומת האמצאה המוגנת בפטנט, אינו מוציאו מגדר התחום המוגן אם המוצר משיג את אותה מטרה ובאותן דרכים (ע"א 345/87Hughes Aircraft Company  נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 45, 75-73; ע"א 407/89 צוק אור נ' קאר סקיוריטי, פ"ד מח(5) 661, 689). דומה, כי אלו הם פני הדברים בענייננו. בית המשפט המחוזי קבע, כי אין להגביל את ההגנה שמעניק הפטנט רק למוצר המספק כיסוי תאורה רציף לחלוטין, בין היתר לאור העובדה שבמסמכי הפטנט נעשה שימוש במונחים כגון "אחיד בקירוב" ו"רציף בקירוב". אליבא דיועץ המדעי, אין להימצאם של החורים בתאורה המופקת במוצר המתחרה - המהווים את הגורם העיקרי המבחין בינו לבין הפטנט - כל השפעה על ביצועיו לעניין המטרה שלשמה הוא מיועד. זאת ועוד, מדברי המצהיר מטעם המבקשת עולה, כי התאורה המחוררת במוצר המתחרה לא נוצרה במכוון לשם הגשמת תכלית מסוימת החורגת ממטרת אמצאתה של המשיבה, אלא מתוך אילוץ. הניתוח שערך בית המשפט על סמך דו"ח היועץ הינו, איפוא, הגיוני וסביר על פניו. אין נפקות רבה לכך שקביעותיו של היועץ עסקו גם בנושא שלא נטען מפורשות על ידי הצדדים. היות שאין מחלוקת על מומחיותו של היועץ, על יסודיות הבדיקה שערך למוצר המתחרה ועל עובדת היותו אובייקטיבי, רשאי היה בית משפט קמא לקבל את ממצאיו גם בסוגיה הנדונה, שהינה רלוונטית ומשמעותית ביותר לצורך בירור הבקשה לסעד זמני. לא למותר להדגיש פעם נוספת, כי עניין לנו בבקשת ביניים, אשר הבירור השיפוטי הנערך בגדרה בהכרח יסודי ודווקני פחות מזה הנעשה במסגרת הדיון בתביעה העיקרית. לאור כל האמור, הנני בדעה כי מסקנתו הלכאורית של בית המשפט דלמטה, לפיה מפר המוצר המתחרה את הפטנט שבבעלות המשיבה, הינה מבוססת דיה, וכי אין מקום להתערבות בה מצד ערכאת הערעור.

5.       לסיום, נזכיר בקצרה שתי נקודות נוספות הצריכות התייחסות. ראשית, המבקשת גורסת כי תובענתה של המשיבה הוגשה תוך שיהוי, מאחר שהפרתה הנטענת את הפטנט החלה שנים רבות קודם לכן, כפי שעולה ממכתב התראה ששלחה לה המשיבה בשנת 1998. בית המשפט המחוזי סירב לקבל את טענת השיהוי מן הטעם שלא הוכח, כי המוצר ששיווקה המבקשת בשנים עברו זהה לזה בו עוסק ההליך דנא. המבקשת משיגה על דחיית טענתה זו, אלא שהדבר נעשה באופן סתמי ובהעדר טיעונים של ממש התוקפים את הנמקתו של בית משפט קמא. משכך, אין מקום להתערבותנו אף בעניין זה. שנית, המבקשת לא הרימה את הנטל להראות כי מאזן הנוחות מצדיק את ביטול הצווים שהוצאו, באשר היא לא הצביעה על נזק כבד במיוחד או בלתי הפיך העלול להיגרם לה כתוצאה מהם.

6.       אשר על כן, הבקשה נדחית בלא צורך בתשובה. אין מניעה לפרסומה של החלטה זו, אך החומר שבתיק יישאר חסוי.

          ניתנה היום, כ"א באייר תשס"ה (30.5.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: